המכביה הראשונה

 390 ספורטאים יהודים מ-18 ארצות השתתפו במשחקי המכביה הראשונה וההיסטורית, ביניהם 60 ספורטאים ממדינות ערב (סוריה ומצרים). 2,500 מתעמלים הופיעו בביצוע מרשים של תרגילי ראווה בטקס הפתיחה החגיגי שנערך ב"אצטדיון המכביה" - האצטדיון הראשון בארץ, שבנייתו באזור החולות בצפון תל אביב (בין שפך הירקון ושפת הים) הושלמה ערב פתיחת המשחקים. תמונה מפורסמת מהאירוע היא זו של ראש העיר הראשון של תל אביב, מאיר דיזנגוף, רכוב על סוס לבן בראש שיירת רוכבים הנאבקת בחולות טובעניים בדרך לאצטדיון. סייפים, ובראשם השומר המפורסם מפתח-תקווה אברהם שפירא, הרכיבו את משמר הדגל. על בימת הכבוד, עליה התנוסס דגל המנדט הבריטי לצד דגלה של העיר תל אביב, ישבו ראשי הציונות העולמית, ביניהם - הנרייטה סאלד - אם עליית הנוער, הלורד מלצ'ט, נחום סוקולוב וחיים נחמן ביאליק. עד שנכנסו הצועדים, הספיקו אלמונים לחלק כרוזים נגד המשך השלטון הבריטי בארץ ישראל ושוטרים מנדטורים עסקו במרדף אחריהם. 

תהלוכת המשתתפים הייתה מאירועי השיא של המכביה הראשונה. המונים תפסו מקומות בצדי הרחובות, ובמיוחד ליד גימנסיה "הרצליה" שם החל המצעד. משלחת אוסטריה נשאה את "דגל הרצל", אותו הזכיר חוזה המדינה בספרו "מדינת היהודים", משלחת בולגריה הביאה עמה תזמורת, וארה"ב הייתה אז הקטנה במשלחות - רק 10 משתתפים, אך כולם בעלי שם עולמי. היו גם משלחות מסוריה ומצרים ומשלחת מלטביה, שאנשיה הפתיעו וצעדו כשהם לבושים בבגדי התעמלות, במקום במדים הרשמיים של המשלחת. 

כל מי שהיה עד למחזה חש שהוא נוטל חלק במאורע היסטורי. תל אביב הקטנה של 1932 לא הורגלה באירוח אירועים בינלאומיים מכל סוג שהוא. היא מנתה אותה שנה 50 אלף תושבים, כשכל היישוב היהודי מנה 180 אלף איש בלבד. המכביה הראשונה, שהתקיימה במרס 1932, נדחקה לה בין שני אירועים שהעסיקו אז את תושבי העיר: תהלוכת העדלאידע שאמורה הייתה להיערך בפורים ותערוכת "יריד המזרח" שעמדה להיפתח באפריל, ליד הירקון. באותה השנה הוקם גם מפעל החשמל בנהריים ונוסדה חברת "אגד".

האורחים הרבים שהגיעו לאירועי המכביה מחו"ל זכו לקבלת פנים חמה מתושבי העיר. אלה אירחו את ספורטאי המכביה באוהלים, בבתים פרטיים, בכיתות הלימוד בבתי הספר ובמושבות הסמוכות ראשון לציון ורמת גן. 

למכביה הראשונה לא הייתה בריכת שחייה, חסר ציוד ספורטיבי לענפים השונים, וגם אולם התעמלות ראוי לא היה בנמצא. האצטדיון הכיל רק 5,000 מקומות ישיבה ו-15,000 מקומות עמידה והיה צר מלהכיל את כולם. אולם, למרות הכול, כל התחרויות התקיימו כמתוכנן: מסלול האתלטיקה הוכן מפחם אותו תרמה הנהלת רכבת ישראל. תחרויות ההתעמלות צורפו לתחרויות ענפי האתלטיקה "הכבדה" שהתקיימו באולם גן רינה חסר הגג, על במת עץ. תחרויות שחייה וכדור מים נערכו בנמל חיפה - שטח התחרויות גודר בסירות ומצופים, והקהל ישב על רפסודות שהתנדנדו במים. ריצת עשרת אלפים מטר נערכה מחוץ לאצטדיון, ברחובות תל אביב, לאורך חוף הים, במסלול שהיה 70 אחוז כביש ו-30 אחוז חול. סך הכול כללו משחקי המכביה הראשונה תחרויות ב-16 ענפי ספורט שונים: אתלטיקה קלה, התעמלות, אגרוף, היאבקות, סייף, שחייה, טניס, טניס שולחן, אופנועים, הוקי, כדור יד, כדורסל, כדורגל, כדור מים, קפיצות למים ורכיבה. 

פולין זכתה במקום הראשון בדירוג הכללי עם 368 נקודות, אחריה אוסטריה (281) וארה"ב (272). ארץ ישראל דורגה במקום החמישי בלבד - עם 243.5 נקודות. השפות ששלטו בקרב הספורטאים היו יידיש ו"מעט עברית".  ההרשמה לתחרויות נערכה, באופן סמלי למדי, בבית העולים, כאשר מטה המכביה נוהל ממלון "אלנבי" בתל אביב. תקציב המכביה הראשונה הסתיים בגירעון של כ-3500 לירות ארץ ישראליות. 

במודעות שהופיעו ברחובות תל אביב לקראת התחרויות נכתב: "הזדמנות שלא תחזור עד למכביה השנייה לראות את כל ה'צ'מפיונים המהוללים'". ואכן היו כאלה: היימן מארה"ב שקבע שיא של 11.2 שניות ב-100 מטר, מרחק של שנייה אחת מהשיא העולמי. קסלר מלבוב, שהיה אלוף פולין באגרוף. הטניסאים הכט. כוכב נבחרת "גביע דייויס" של צ'כיה באותה התקופה, בעל שם באירופה כמעט כמו של ביורן בורג בשנות ה-80. והאחים גוטסמן (לימים, מראשי ענף הטניס בישראל). בין כוכבי ההיאבקות היו חפץ ממצרים, הירשל מוינה (שהוצג כ"אמן אירופה") וקורלנד ולזרוביץ מדנמרק.

המכביה הראשונה נמשכה רק שלושה ימים וננעלה ברוממות רוח בציון חמישים שנה לעליית הביל"ויים (התארגנות יהודית-ציונית שהוקמה בשנת 1882 על ידי צעירים באוקראינה) ולייסוד המושבות הראשונות בארץ-ישראל.