המכביה ה-4

שמונה ימי התמודדות מרתקים, ב-19 ענפי ספורט שונים, בהשתתפות 890 ספורטאים מ-22 מדינות, נפתחו ב-20 בספטמבר 1953 באצטדיון רמת גן. נקודת הכובד עברה ליבשת אמריקה הצפונית והדרומית, ולראשונה הופיעו משלחות מזימבבואה, ברזיל וצ'ילי. ברשימת הענפים הופיעו הפעם שוב, לאחר הפסקה, ענפי הטניס שולחן והקליעה למטרה, לצד ענף חדש - הכדורת. ענף ההוקי יצא במכביה זו להפסקה ארוכה ועתיד היה לחזור כענף תחרותי רק במכביה ה-11. קבוצת ספורטאים לא יהודים מחו"ל, ממנצחי אולימפיאדת הלסינקי, ו-5 רקדניות מים מאמריקה  בהופעות הראווה זכו להתעניינות מיוחדת. 

ההשתתפות הערה ביותר נרשמה בענפי האתלטיקה הקלה (100 ספורטאים מ-16 ארצות) והשחייה (72 אנשים מ-13 ארצות). בתחרויות הקבוצתיות צעד הכדורגל בראש הרשימה. המחסור במתקנים ספורטיביים ראויים אילץ את הוועדה הטכנית להסתייע באולמות בתי ספר ואולמות ציבור אחרים לצורך קיום התחרויות.  

לראשונה, הוענק פרס לספורטאי המצטיין של המכביה (ע"ש אליהו סביסלוצקי), מה שיהפוך למסורת קבועה במכביות הבאות. הזוכה היה המתאבק הקנדי פרד אוברלנדר. מבין חברי המשלחת האמריקאית בלטו במיוחד 10 ספורטאים, חברי הנבחרות האולימפיות של ארה"ב בענפים השונים, ביניהם: המתעמל האמריקאי אייב גרוספלד (6 מדליות זהב), פרי ואובראיין (הדיפת כדור ברזל), הנרי לסקאו (הליכה), בוב ריצ'ארדס (אלוף אולימפי בקפיצה במוט), הריסון דילרד (110 מ' משוכות) ומל ויטפלד (ריצת 800 מ'). ספורטאים בולטים מהנבחרת הבריטית היו: השחיין רוי רומיין והקופץ למים פיטר אליוט. השחיינית הישראלית שושנה ריבנר גרפה 2 מדליות זהב ודוד קושניר, לימים - אחד המאמנים הבכירים בארץ, ניצח בקפיצה לרוחק.

באותה השנה, התחרויות התקיימו בצל תקריות הפדאיון (תנועה לאומית פלסטינית) בגבול ירדן, פרישת דוד ופולה בן-גוריון לשדה בוקר, ושפל בעלייה לישראל - עם 11 אלף עולים חדשים בלבד. כשברקע התנהלה גם תביעת ארגון הפועל מהסתדרות מכבי העולמית לשוות למכביה צביון לאומי כללי ואחיד, תוך העברת ניהול המשלחת הישראלית והפיקוח הכללי לידי התאחדות הספורט בישראל. במסגרת הסכם פשרה, בתיווכו של טדי קולק, הסכימו נציגי מכבי להקמת ועדת תיאום להרכבת נבחרות ישראל על ידי ההתאחדות לספורט בישראל ולהקמת מוסד משותף לטיפול בציוד.

תקציב המכביה הרביעית עמד על כרבע מיליון לירות ישראליות וגויס בחלקו מהממשלה, מהסוכנות היהודית וממוסדות הציבור. נשיא המדינה דאז, יצחק בן-צבי, פתח חגיגית את המשחקים. הלפיד הועבר מקברות החשמונאים במודיעין לאצטדיון רמת גן ומאות יונים הופרחו באוויר, כנהוג במשחקים האולימפיים. את טקס הנעילה באצטדיון חתם משחק כדורגל בין נבחרת ישראל לנבחרת מדינות העולם.

לאחר המכביה הרביעית הוחלט לערוך את האירוע - בדומה לשאר מפעלי הספורט הגדולים בעולם - רק אחת לארבע שנים, זאת מתוך כוונה שהמכביה תוכר כמפעל אזורי של הוועד האולימפי הבינלאומי. בשנות ה-50, בעקבות צעד זה, הכרה זו אכן הושגה.