המכביה ה-8

המכביה השמינית היא המכביה הראשונה בה הייתה ירושלים לעיר מאוחדת. הניצחון הישראלי ביוני 67' עורר גלי אהדה בתפוצות וצעירים רבים נמשכו לארץ. 1,450 ספורטאים מ-27 מדינות השתתפו במשחקים והתחרו ב-22 ענפי ספורט. המכביה התקיימה בזמן שבגבולות וביישובי הספר נמשך עדיין מחול הדמים, אך אפילו התקריות ברמת הגולן, המרדפים בבקעת הירדן ומלחמת ההתשה בסיני לא הרתיעו את הספורטאים להגיע ארצה לתחרויות. טקס הפתיחה המכובד, בסימן העלייה והקליטה, היה יותר מביטוי מוחשי לסיסמה כי ההצגה חייבת להימשך בכל תנאי. שוב לא הופיעו נציגים ממדינות שמאחורי "מסך הברזל" וממדינות מוסלמיות, כולל אירן. לעומת זאת, לאחר הפסקה ארוכה, חידשו נציגים מגרמניה ומיוון את השתתפותם תחת סמלי מדינותיהם. 

אירוע ספורטיבי זה חרג מעל ומעבר למה שניתן היה לצפות מעם קטן, שאצבעו האחת נתונה על ההדק וידו האחרת קולעת לסל. למשתתפים נכונה חוויה אישית עצומה, כאשר ניתן להם, לראשונה, לגשת לכותל המערבי בעיר העתיקה בירושלים, העיר שחוברה לה יחדיו. כל ספורטאי המכביה עלו לרגל לכותל והשתתפו מאוחר יותר בטקס מרשים שנערך בהר הצופים, בהשתתפותו של יגאל אלון ז"ל, אז - שר הקליטה. בעקבות כך החליטו מארגני המכביה להעתיק, באופן קבוע, את טקסי הנעילה מאצטדיון רמת גן לעיר הבירה. הייתה זו הפעם הראשונה בה הוזנק הלפיד מקברות המכבים ממש (עד 67' אסור היה להביא למקום משלחות בשל קרבתו לגבול הירדני), ויוסף יקותיאלי, הוגה ומגשים רעיון המכביה, התכבד בהדלקת הלפיד, שנישא על ידי הכדורסלן המצטיין אמנון אבידן בטקס הפתיחה. 

המכביה השמינית זכתה להד רחב בתקשורת העולמית - בעיתונות, ברדיו ובטלוויזיה. משמר דגל המכביה הורכב מ-7 ספורטאים יוצאי מדינות שלא יכלו להשתתף במשחקים מטעמים מדיניים. באותו החודש ואותה השנה בדיוק נחל האדם את ניצחונו הגדול ביותר, כשניל ארמסטרונג ואדווין אולדרין נחתו על הירח. 

לקראת המשחקים, בריכה חדשה נחנכה בשכונת יד אליהו בתל אביב ורבים באו לצפות בנסיך הבלתי מעורער מהמכביה הקודמת -מארק ספיץ, שהצדיק פעם נוספת את התואר וזכה ב-3 מדליות זהב במשחים אישיים וב-3 נוספות במשחים קבוצתיים (כשהשיא עוד לפניו - ספיץ עתיד היה לזכות ב-7 מדליות זהב אולימפיות במשחקים האולימפיים במינכן, 1972). אל ספיץ הצטרפה הפעם גם אחותו הצעירה ננסי, שהוסיפה למניין המשפחתי מספר מדליות זהב ומדליית כסף אחת. האצנית הישראלית אסתר שחמורוב האפילה על כל יריבותיה וגרפה 3 מדליות זהב במסלול האתלטיקה. ספורטאים בולטים נוספים היו האצן האמריקאי המצטיין הארולד רוטמן, האצנית הקנדית אביגיל הופמן, שיאנית העולם בשחייה בגב קארין מיור, הודף כדור הברזל סטיב מרכוס ואלוף העולם בג'ודו אנטון חיזניק. במגרש הטניס הצטיינה ג'ולי הלדמן, אלופת וימבלדון. הכדורסלן המצטיין טל ברודי עלה לארץ מיד עם תום שירותו הצבאי בארה"ב, כשהוא מהווה דוגמא אישית לכל הספורטאים היהודים בחו"ל. בעזרתו ניצחה הנבחרת הישראלית את הקבוצה מארה"ב בניצחון מרשים ביותר - 74:70.

התקציב הכולל של המכביה השמינית הגיע לשני מיליון לירות. משרד החינוך והתרבות נרתם לסייע לוועד המארגן בגיוס מקורות המימון, בין היתר - מהאוצר, ממשרד הקליטה ומהסוכנות היהודית, וכמו כן תמך גם בנבחרת ישראל במכביה. מוסדות הספורט מימנו כמחצית מההוצאות. במכביה זו הופיעה, לראשונה, ביקורת עניינית על רמתם הספורטיבית של התחרויות והמשחקים. מכביה זו נערכה בסימן ירידת איכותו של הספורט היהודי בעולם והיעדר כוכבי ספורט יהודים בקנה מידה בינלאומי בעולם המערבי (ספורטאים יהודים מהארצות הסוציאליסטיות לא הורשו על ידי השלטונות להשתתף במכביה). גם ישראל, מצידה, לא עשתה מספיק מאמצים לטובת שיפור מקצועיותה: את נבחרת הכדורגל, למשל, הרכיבו ספורטאים צעירים בעוד הנבחרת הרשמית יצאה באותו הזמן למשחק בקפריסין. מספר המשתתפים הישראלים הגבוה במכביה השמינית - כרבע מסך כל הספורטאים – הוגדר כ"תשובה כמותית לאיכות בלתי הולמת".