המכביה ה-9

המכביה התשיעית, שנערכה שנה אחרי רצח 11 הספורטאים, המאמנים והשופטים הישראליים במשחקים האולימפיים במינכן, הייתה חלק בלתי נפרד מאירועי חגיגות הכ"ה למדינה. זכר הספורטאים הועלה במהלך טקס פתיחת המכביה, בתפילת יזכור שחיבר הרב הראשי, הרב גורן, ובמסגרת 11 המשואות שהודלקו במיוחד לכבודם. את נושא הלפיד, טל ברודי, ליוו בעת כניסתו לאצטדיון שניים מניצולי מינכן - אלוף ישראל בהליכה ד"ר שאול לדני והאצנית אסתר רוט שחמורוב. כ-1,500 ספורטאים הגיעו מ-26 מדינות, כולל ספורטאים מקוסטה-ריקה וספרד, בעוד שטורקיה הפסיקה את השתתפותה ל-24 השנים הבאות. 335 ספורטאים ייצגו את ישראל, ביניהם כמה עשרות עולים חדשים, 38 מהם – מברית המועצות שבלטו בעיקר בזירות האגרוף, ההיאבקות, הסייף והרמת משקולות. הספורטאים התחרו ביניהם ב-23 ענפי ספורט, כולל ענף מעניין חדש – הסקווש.

מכביה זו התאפיינה בסידורי אבטחה נרחבים - מהגדולים שנערכו בארץ עד אז, והצטיינה בסדר וארגון למופת, אך הישגיה הספורטיביים היו מאכזבים למדי. האתלטיקה הקלה, "מלכת הספורט" של המכביות הקודמות, סבלה מהיעדר אתלטים בעלי שיעור קומה. בבריכת השחייה, ענף שזכה גם הוא לעניין רב במכביות, עשו האמריקנים "רושם עייף למדי", למרות הנבחרת הטובה שהציגו ולמרות מדליות הזהב בהן זכו. הספורט הישראלי בלט בחולשתו, בעיקר בענפים האישיים, כמו אתלטיקה ושחייה. במגרשי הטניס, לעומת זאת, נצפתה רמה יחסית גבוהה, בעיקר בזכות טניסאים טובים מארה"ב ומדרום אפריקה. משחקי הכדורסל העניקו דקות של קורת רוח, בזכות שחקני הנבחרת - טל ברודי, בארי לייבוביץ' והצעיר המבטיח - מיקי ברקוביץ'. ישראל זכתה במשחק הגמר נגד נבחרת ארה"ב בניצחון נאה - 80:86. לרשות משחקי הכדורסל הועמדו, כבר במכביה זו, כמה מתקנים משוכללים ומשופרים: ההיכל ביד אליהו, האצטדיון הסגור בחולון ובית ברבור. 

אחת הסיבות להידרדרות מצבו של הספורט היהודי העולמי הייתה הפסיביות בפעילות האגודות בין מכביה למכביה והינתקות חלק מהן ממוקדי מכבי העולמי. רבים מהמועדונים היהודים שקעו בשגרה או בחוסר מעש ספורטיבי, בעוד שמפגשי ספורטאים יהודים בתפוצות בוטלו כמעט לחלוטין. רוב המשלחות הורכבו מנערים ונערות צעירים שרק החלו לעסוק בספורט באופן שטחי זמן קצר לפני המכביה. מבחינתם היה זה בעיקר טיול לישראל. אבל זו בדיוק הייתה הצלחת המכביה התשיעית: מפגש של צעירים יהודים מכל קצוות תבל ועידוד העלייה לישראל. על מנת לעודד את הדור הבא של משתתפי המכביה, אורגן במכביה זו אירוע ראשון מסוגו: "ג'ימבורי נוער" במסגרתו התמזג נוער מארה"ב עם נוער יהודי. מבחינת יצירת וחיזוק הזיקה היהודית - המכביה הצליחה ללא כל ספק. הספורטאים שוכנו בחמישה מוקדי אכסון: מלון כפר המכביה, מלון רמת-אביב, סמינר הקיבוצים, מכון וינגייט והכפר הירוק. הם השתתפו באירועי "יום ירושלים", סיירו בעיר העתיקה, ביקרו בכותל המערבי, במוזיאון השואה ב"יד ושם", בבניין הכנסת , בהר הרצל ובגבעת התחמושת. "אלבום הכותל" הוענק כשי ל-120 הספורטאים שעמדו בראש המשלחות למכביה.

אצטדיון רמת גן עבר שיפוץ יסודי לקראת המכביה - התאורה הועצמה פי 9, תא הכבוד של הנשיא שופץ והדשא שופר. לראשונה, נבנה יציע מיוחד לעיתונאים שסיקרו את הטקס ואת המשחקים. תקציב המכביה התשיעית עמד על 4 מיליון לירות ישראליות, והיא הסתיימה בגירעון של 300-200 אלף לירות ישראליות. 

בין הספורטאים הבולטים של מכביה זו היו: אילנה קלוס, טניסאית מצטיינת מדרום אפריקה שעזבה את התחרויות היוקרתיות בוימבלדון באמצע במיוחד כדי להשתתף במכביה, האתלט הקנייתי עמוס ביווט, אלוף אולימפי במכסיקו 1968, השחיינית אניטה זרנוביצקי משבדיה, שגם אחיה התאום ברנט השתתף בתחרויות, האתלט האמריקאי קארי קרינג (זהב בקרב עשרה, כולל שיא מכביה חדש, וזהב בקפיצה במוט) וג'רי כהן, שקבע שיא מכביה בריצת 10,000 מטר. האתלטית ההולנדית המצוינת וילמה ואן-גול ניצחה את אסתר רוט שחמורוב בריצת 100 מטר בתחרות ראווה והשאירה את מדליית הזהב בידיה. שחמורוב, שתקוותיה למדליה אולימפית נופצו עקב מאורעות מינכן, המשיכה להתכונן למשחקים האולימפיים במונטריאול. נבחרת ארה"ב גרפה במכביה התשיעית 76 מדליות זהב, ישראל - 66. משחק כדורגל מסורתי חתם את טקס הנעילה, הפעם בין נבחרות ישראל לאורוגוואי (עם ניצחון 1:2 לאורוגוואי).

הטלוויזיה הישראלית הצעירה, עם ערוץ אחד בלבד, זכתה לשבחים על סיקור אירועי המכביה בניצוחם של דן שילון ואלכס גלעדי. היה זה מבצע ההפקה הגדול ביותר שערכה עד אז רשות השידור הישראלית, מאז אולימפיאדת מינכן. לכתבים הישראלים הצטרפו כ-400 עיתונאים, צלמים ואנשי רדיו וטלוויזיה מכל רחבי העולם.