המכביה ה-11

המכביה ה-11 שהתקיימה ב-1981 הוקדשה לפייר גילדסגיים ז"ל, נשיא תנועת מכבי העולמי ויו"ר הוועדה הבינ"ל למשחקי המכביה, שנהרג באותה השנה בתאונת דרכים. 3,450 ספורטאים מ-33 מדינות השתתפו במשחקים, כולל משלחות חדשות מניו-זילנד, ברמודה ופורטו ריקו. שני נציגים מצריים השתתפו כמשקיפים בטורניר הכדורמים. 32 ענפי הספורט התחרותיים כללו הפעם ענפים חדשים כמו שייט, סופטבול וראגבי, כאשר ענף ההוקי חודש, לאחר הפסקה של 31 שנה.

הייתה זו מכביה ללא יומרות גדולות בתחום הספורט שמטרתה המוצהרת - קיבוץ גלויות ספורטיבי. הסוכנות ארגנה ערבי עלייה וקליטה, ובמלון דיפלומט בתל אביב אורגן יריד "עלייה אקספו 81". בזמן שמגמת הירידה המדאיגה מהארץ נמשכה, שימשה המכביה כאבן שואבת לספורטאים היורדים. מבחינה זו נחלו המארגנים הצלחה יחסית ובתום ימי המכביה נפתחו 80 תיקי עלייה חדשים על ידי ספורטאים מחו"ל (ביניהם ווילי סימס, שחקן הכדורסל אמריקאי, שבגמר המשחקים החליט להישאר בישראל). 

האצטדיון העירוני ברמת גן שופץ לקראת המכביה בהשקעה של למעלה מ-3 מיליון שקל, ולראשונה בתולדות המכביות, התקיים טקס הפתיחה המרשים בשעות הערב כששיאו - צניחה חופשית של חניכי בית הספר לצניחה של צה"ל למרכז המגרש. האצטדיון, שהוחשך לחלוטין, הואר בהדרגה עד נגיעת אחרון הצנחנים בקרקע. עם הינתן האות, הדליקו 50 אלף הנוכחים בטקס זיקוקים שחולקו מבעוד מועד. יוסף יקותיאלי הקשיש בן ה-84 הוסע בג'יפ במסגרת מצעד המשלחות, כשלצדו צעדו 4 דורות של מכבים, בני משפחת בן-דרור מפתח תקווה. 

המכביה ה-11 הדגישה, בעוצמה גבוהה מבעבר, את "המהפכה הגדולה" שהתחוללה בעשורים האחרונים באופיו של הספורט היהודי: ירידה ניכרת ברמה הספורטיבית ובמספר המשתתפים בענפים הקלאסיים (אתלטיקה, אגרוף, הרמת משקולות), למול עלייה בשיעור העוסקים בענפים אנגלו-סכסיים מובהקים, כמו - הוקי, גולף, סקווש, בדמינטון, קריקט, סופטבול, כדורת וטניס.

במכביה זו נקבעו 14 שיאים חדשים באתלטיקה, 16 בשחייה ו-8 בתחרויות הקליעה השונות. אתרי ספורט חדשים שהוקמו בכפר המכביה שימשו לתחרויות הסקווש, הקראטה, הג'ודו וההיאבקות. הבריכה נשארה במוקד, למרות היעדר כוכבים בעלי שם עולמי. השחיינים הישראלים צמצמו פערים עם שחייני הנבחרת האמריקאית שהרשימה הפעם פחות מבעבר. נבחרת ישראל שיפרה 7 שיאים בינלאומיים, שברה 18 שיאי מכביה בבריכת אוניברסיטת תל אביב, וגרפה 9 מדליות זהב (לעומת 14 מדליות לשחייני ארה"ב). בין הספורטאים הישראלים בלטו במיוחד השחייניות ליאור בירקן והדר רובינשטיין השחיינים אמיר גניאל, רון קרמן, יורם כוכבי וירון אילתי. בין הספורטאים האמריקאים בלט אנדי זלצמן, זוכה מדליית הזהב ב-100 מטר חופשי. 

תחרויות ענפי המסלול והשדה נערכו במרכז הספורט הלאומי בהדר יוסף. ישראל ערערה הפעם על השליטה הכמעט מוחלטת של אתלטים אורחים, בעיקר אמריקאים, בענפים אלו. בין השמות הבולטים היו: יאיר קרני, השיאן הישראלי בריצת 10,000 מטר, אריה גמליאל , מני רוזנברג ויואב מקל (מרחקים קצרים), וצבי דאובר (ריצות ארוכות). האתלט האמריקאי בריאן מונדשיין קבע שיאים מרשימים בריצת 400 מטר משוכות (52.07 שניות) ובקרב עשרה (359 דקות). האתלט הבריטי גארי וילסון (זהב ב-100 מטר) הוכתר בתואר "היהודי המהיר ביותר". השחקנים הבולטים על מגרש הטניס היו שלמה גליקשטיין (שדורג באותה השנה במקום ה-49 בדירוג העולמי) ודנה גילברט, אלופת המכביה ה-10 בטניס (שודרגה אז במקום ה-72 בעולם בדירוג לנשים).

בעוד הרמה בענפים האישיים הייתה מניחה את הדעת, הרי שבענפים הקבוצתיים (כדורגל, כדורסל, כדורעף וכדורמים) היא הייתה מאכזבת למדי. נבחרת הכדורסל הישראלית הייתה מבוססת על "שלד אמריקאי" עם "ספיחים" ישראליים ונוצחה במשחק הגמר. לראשונה בהיסטוריית המכביות, ישראל לא הגיעה לשלב הגמר בכדורגל, בו התמודדו נבחרות ארה"ב ודרום אפריקה, תחת שיפוטו של אברהם קליין. 

סך הכול חולקו במכביה זו, שתקציבה נאמד ב-1.75 מיליון דולר, 1,960 מדליות (650 מתוכן - זהב), 35 מגנים גדולים (בענפים הקבוצתיים) ו-108 מגנים קטנים (בענפים בהם ניתנו פרסים אישיים וקבוצתיים). הטקסים והמשחקים משכו לישראל כ-8,000 תיירים שהכניסו לקופת המדינה 7-6 מיליון דולר, וגם לקראת מכביה זו הוצגו ציורים של ילדים מ-19 מדינות בעולם, הפעם בהיכל התרבות בתל אביב. המכביה ננעלה בטקס מרשים בבריכת הסולטן בירושלים, בליווי חזיון אור-קולי מרגש, זרקורים שהאירו על חומות העיר העתיקה, ופנייתו הנרגשת של ראש הממשלה מנחם בגין לאלפי הספורטאים - לקיים את מצוות העלייה לישראל.