המכביה ה-13

מכביית בר-המצווה שנערכה בקיץ 89' אירחה 4,400 ספורטאים מ-46 מדינות, מתוכם כאלף מישראל. הספורטאים, שחולקו לקבוצות לפי השתייכותם לענפי הספורט השונים, שוכנו ב-18 מוקדי אכסון. לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה ונפילת מסך הברזל - הופיעו משלחות ממזרח אירופה שכללו 57 ספורטאים ומלווים מברית המועצות ומליטא (מתאבקים ברמה עולמית, טניסאי שולחן, שחיינים ומרימי משקולות), יוגוסלביה (14 לעומת אחד במכביה הקודמת) והונגריה. לראשונה, הופיעו משלחות גם מקובה הקומוניסטית (עם 7 ספורטאים), הונג-קונג, קוריאה (עם ספורטאי אחד) וסינגפור. הודו שלחה את המשלחת הגדולה ביותר מאז החלה להשתתף במכביות – שכללה 28 איש. 32 ענפים תחרותיים נכללו במכביה ה-13, מתוכם ענף אחד חדש – באולינג.

המצב הביטחוני הקשה ששרר בישראל באותה העת - שנה וחצי לאחר פרוץ האינתיפאדה - וגלי הביקורת העוינת מצד התקשורת העולמית, לא גרמו לביטולים בהרשמות למכביה. ההיפך הוא הנכון: דווקא בתקופה קשה זו, שהתאפיינה בירידה ניכרת בהיקף התיירות הנכנסת לישראל, הביאה המכביה ה-13 עשרת אלפים תיירים אוהדים אל בין שעריה. 

בטקס הפתיחה, מלבד מופעי הראווה, זיקוקי הדינור והצניחה החופשית הרגילים, הושם דגש מיוחד על מוטיבים יהודיים וישראליים שבאו לידי ביטוי בחגיגה ענקית של תנועה, צבע ואפקטים אלקטרוניים מיוחדים. קרני לייזר יצרו על כר הדשא מנורה בעלת 7 קנים ולפי מבנה זה הסתדרו 800 ילדים ששרו עם זמר הטנור, דודו פישר, את "אני שייך לעם היהודי" ב-3 שפות. 

הטלוויזיה הישראלית נערכה לשידור מקיף של המכביה, כשמדי יום שודר "יומן המכביה" שריכז את האירועים המרכזיים. תחרויות הקט-רגל היו הלהיט של מכביה זו: לא פחות מ-19 מדינות נרשמו למשחקים, כשהספורטאים הדרום-אמריקאים היו אלה שהכתיבו את הטון. השחייה עמדה במוקד העניינים עם ניפוץ 17 שיאי ישראל ו-20 שיאי מכביה. הספורטאים הבולטים בענף במכביה ה-13 היו האמריקאים ריק ארנבורג (מהטובים בעולם ב-800 מטר ו-1500 מטר), החותר ג'ון ויטשל (שיאן אמריקני ב-200 מטר חתירה ומה-20 הטובים בעולם בבריכות קצרות) והישראלי ערן גרומי (אלוף ושיאן ישראל במשחי גב). בין הנשים בלטו האמריקניות רות גרודסקי (שגרפה 4 מדליות זהב אישיות) וג'אני סאסר (6 זהב, מתוכן 3 קבוצתיות). 

גם בענף האתלטיקה בלטו מספר ספורטאים שהעניקו דקות של קורת רוח, ביניהם רץ המרתון הקנדי דייב אדג', מצמרת רצי המרתון בעולם, יודה הפטיש האמריקני קן פלקס (70.06 מטר) והישראלים איתי אילוז (10.57 שניות ב-100 מטר) שזכה בתואר "הרץ היהודי המהיר ביותר" ורוגל נחום (שקבע שיא איכותי בקפיצה משולשת - 16.77 מטר). בין שחקני נבחרת הכדורסל הישראלית (סגל עתודה שתוחזק בארבעה שחקנים מהנבחרת הבוגרת) בלטו הצעירים נדב הנפלד וקורן אמישה שגברו עם קבוצתם, לראשונה מזה שלוש מכביות, על הנבחרת האמריקאית (92:101). את האטרקציה המרכזית סיפקה נבחרת הוותיקים, עם שמות בולטים מהעבר כמו יהושע רוזין וזכריה עופרי. 

 24 מדינות זכו במדליות זהב במכביה זו, שתקציבה נאמד ב-6 מיליון דולר.  ישראל זכתה ב-97 מדליות זהב, 82 כסף ו-79 ארד,  ארה"ב 52-73-74 , קנדה 33-21-16 וברזיל 7-9-15. טקס הנעילה ברחבת הכותל המערבי בירושלים נערך בסימן חגיגות בר-המצווה של "האולימפיאדה היהודית". באופן סמלי הודלקו 13 משואות, מרביתן על ידי 12 רצי הלפיד במכביות הקודמות, כשאת המשואה ה-13 הדליק רץ הלפיד באותה מכביה, חנוך בודין, ממצטייני השחיינים הפראלימפיים של ישראל. 80 יתומי צה"ל, יחד עם מאות ילדים אמריקנים, חגגו בבוקר הנעילה את טקס בר-המצווה שלהם ברחבת הכותל. 

במסגרת האירועים הנלווים למכביה נערכו גם תחרויות ראווה לספורטאים הפראלימפיים - שני משחים, תחרויות טניס וטורניר כדורסל. במוזיאון רמת גן התקיימה תערוכת צילומים מ-12 המכביות הקודמות. בכפר המכביה נערך "חידון המכביה לנוער" בנושא "תרבות הגוף בעם היהודי לדורותיו", ובמסגרת "שבוע המכביה" בקניון רמת גן נמכרו חולצות ומזכרות מהאירוע. בול מיוחד הונפק למכביה ה-13 בעיצובו של רפי דייגי ובביצועו של דן רייזינגר, בעוד שהאמן בעל השם העולמי, יעקב אגם, העניק לנשיא המדינה יצירה קינטית חדשה שיצר במיוחד לקראת המאורע, בשם "אורות המכביה".